 |
|
פיתוח סביבת עבודה משותפת בעידן של רשתות חברתיות |
|
|
|
29/07/2007
כתב: בעז רוסנו
כבר אמרו זאת לפניי, כי שני ראשים עדיפים על אחד, ואנו אכן מגיעים לעידן שבו הטכנולוגיה הקיימת והמפתחת מעניקה לנו את האפשרות ליישם רעיון זה בדרגות מתקדמות יותר ויותר. תהליך המכירה ברשתות החברתיות ימשיך להתפתח, במקביל ובזכות מגמה שאנו עדים לניצניה – פיתוחן של סביבות עבודה משותפות. יש לזכור כי מודלי עבודה משותפים על גבי הרשת אינם רק רעיון פילוסופי, אלא שאלה של יעילות כלכלית. בעידן בו הן כוח העבודה והן התחרות הינם גלובאליים, קיצור תהליכי עבודה ושיפור רמת התוצר המתקבל הם הכרח אבולוציוני.
מספר דוגמאות, מוכרות יותר או פחות, יכולות לשפוך אור על הכיוון אליו אנו מתקדמים, ועל האופן בו כולנו נעבוד בעתיד. ראשית, הדוגמא המובהקת ביותר היא עריכת כתבה משותפת, כפי שמתאפשר ב GoogleDocs. אמנם כרגע, השירות ש-GoogleDocs מציעים תומך רק בעבודה בטור – כך שמשתמשים שונים יכולים לעדכן גרסאות שונות לאותה הכתבה, אחד אחרי השני - ולא בעבודה בו זמנית ממש, אך אני מאמין כי בלתי נמנע הוא, שהשירות יתמוך גם בצורך מסוג זה. דוגמא נוספת מאותו התחום, היא עריכת תוכנית עסקית בחוברות עבודה משותפות ב-Excel ובחינת אלטרנטיבות בזמן אמת יחד. הגדרות שונות למשתמשים שונים, כל אחד על פי הרשאות לתחום אחריותו, מאפשרים ביזור סמכויות הניהול, חלוקת הנטל, ויעילות של עבודת צוות, כפי שהיא נועדה להתנהל. גם כאן, מודלים של עבודה בטור מפנים מקומם לעבודה במקביל, לצוות רחב יותר ולפחות היררכיה.
במסגרת התכנית לעיצוב למדיה אינטראקטיבית שאני מנהל בשנקר, עובד אחד הסטודנטים שלי, עודד בביוף, על פרויקט של עיצוב ממשק למוצר חדש שיאפשר עיצוב משותף על גבי הרשת. כך, צוותי מעצבים המפוזרים בקצוות השונים של הגלובוס יוכלו ליצור יחדיו. מודלי עבודה של Collaborative Design הם כאלו אשר במסגרתם ייצור הפרויקטים הוא סימולטאני, והעבודה היא באותה סביבה וירטואלית משותפת: בעוד מעצב אחד מחליף את תמונת הפוסטר עליו עובדים, על אותו חלון מעצב שני יכול לשחק עם מיקום וגודל הכותרת, והמעצב השלישי משנה את תוכן הכיתוב בתחתית הפוסטר. ה-Brainstorming וההתנסות המשותפת אינם רק חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה בצוות, הוא-הוא תהליך היצירה המשותפת.
 
בתחום פיתוח אפליקציות, קיימים כיום מחקרים רבים אודות היעילות הגוברת של עבודת קידוד במשותף, בו שני מתכנתים יושבים יחד ליד אותו מסך מחשב, האחד מקליד והשני מבקר או מדבג. נמצא, כי העבודה המשותפת משפרת את אלגנטיות הקוד, מפחיתה את כמות הבאגים, מגבירה את הכושר הטכני של שני המתכנתים גם יחד לפצח מכשולים ואלגוריתמיקה, וגם, לא פחות חשוב מכך, מהנה יותר באופן משמעותי.
גם בתחום הקולנוע והמוזיקה, שם התוצר הוא פרי עבודתם של רבים, הרי שסביבת ה-Web 2.0 היא המרחב הטבעי ליצירה מסוג זה. מכתיבת הלחן וכלה בעריכת פרסומת חדשה בוידיאו בשניים בזמן אמת, כאשר הבמאי יכול להיות בצד אחד של הרשת, והעורך מצדו השני, עלויות ההפקה מוזלות משמעותית, ומידת השליטה גדולה יותר.
זווית נוספת שבה עולם הרשתות החברתיות מעניקה חופש רב יותר לתהליך היצירה, היא בהקשר של מה שכבר הוגדר כ"דמוקרטיזציה של אמצעי הייצור". כלומר, אין רק מדובר כאן על סביבת עבודה משותפת הרלוונטית לאנשי מקצוע, אלא לכל אחד מאזרחי הרשת הגלובלית. תוכנות שונות של עיצוב, תכנות ועריכה, מהפשוטות ביותר למפותחות, נמצאות זמינות על גבי הרשת. הן נוחות לשימוש, ולא דורשות הכשרה מקצועית קודמת (כפי שנדרשה בתוכנות חלונאיות). היתרון הוא ביכולת ליצור ולהביא את אמירתך לקהל, ללא השקעת משאבים שעמדו רק לרשות הקהילה המקצועית. החיסרון, הוא כי אין משמעות לסטנדרטים של אותה יצירה, וכי שפע התוצרים שאנו נחשפים אליהם כגולשים חופשיים, מלווה לרוב באיכות ירודה. משמעות הסטנדרט המקצועי של המעצבים והמתכנתים נשחקת הלכה למעשה, בשל הריבוי של משתמשי 'עשה זאת בעצמך', והצורך בהכשרה מקצועית כהכרח בהפקת תוצר כלשהו – כבר איננו רעיון מובן מאליו. לכן, מי שפונה לאנשי מקצוע עושה זאת כדי לשדרג את התוצר ולא כי הוא חייב אותם כדי להיות מסוגל ליצור תוצר כלשהו. כפי שפתחתי ואמרתי, יצירה משותפת איננה רק רעיון פילוסופי אופטימי – אלא שאלה של יעילות כלכלית. תהליך ייצור שאיננו לוקח בחשבון פרמטרים עיצוביים השמים את המשתמש במרכז, סופו בתוצר לא יעיל, ועל כן לא שמיש ולא רווחי. ארגז כלי העיצוב החינמי והידידותי, שנגיש לכולנו בכל פינותיה של הרשת, חסר כל ערך אם הוא לא מנוצל תוך הבנה אמיתית של המשתמש ותהליך העבודה שלו, שאותו נועד לשרת. עודף ההיצע אינו מעיד על תופעה מבורכת של עודף יצירה, אלא על היקף הצורך. לכן, יש מקום לבחון את הדרכים שבהן אפשר לשדרג לו רק את הכלים אלא גם את הידע שמאחוריהם.
הכנסת סטנדרטים לייצור ההמוני המתרחש כיום ברשת, סטנדרטים ופיקוח שחיצוניים ליצירה המתרחשת בין הגולשים, עלולה, מצד שני, לפתוח פתח לצרות מסוג חדש לגמרי. מה בין זה לבין סירוס ומזעור תהליך היצירה ברשת? בכך אגע במאמרי הבא.
כותב המאמר, בעז רוסנו, הינו מנכ"ל משותף בחברת נטיקה (www.netica.co.il), המפתחת אפליקציות Web, ראש המסלול לעיצוב למדיה אינטראקטיבית בשנקר, וסגן נשיא קהילת המעצבים הישראלית לשעבר (2004-2007).
בחזרה לעמוד כתבות מקצועיות
|
|
|
|
